למה 0.1°C באמת חשוב בתהליך אנילינג של זכוכית
האם קרה לכם שחלק מהכלים העשויים זכוכית במעבדה נשברו בלי שום אזהרה? בלי שום פגיעה חיצונית – רק סדק. בדרך כלל, זה קורה מכיוון שהחלק הפנימי של הזכוכית מתקרר בקצב שונה מהחלק החיצוני. דבר זה יוצר מתחים פנימיים, ובסופו של דבר הזכוכית נשברת.
כדי למנוע זאת, יש צורך בתהליך קירור מדויק. הבעיה היא שהטרמוקפלים הרגילים אינם מדויקים מספיק; הם מגלים עיכובים במדידה, ולא מספקים מידע אמין לגבי מצב הפנים של הזכוכית.
לכן אנו משתמשים בחיישני אינפרא-אדום ברזולוציה של 0.1°C. זה מאפשר מדידה מדויקת מאוד.
האתגר שבמציאת “נקודת האנילינג” הנכונה
הזכוכית דורשת תנאים מדויקים מאוד כדי שתוכל להתקרר כראוי. אם הטמפרטורה בתנור סטה בכמה מעלות בלבד, התוצאה תהיה חלקים מעוותים או מתחים פנימיים שיפריעו לשימוש בחלקים אלו בעתיד.
עם רזולוציה של 0.1°C, הבקר שלכם יכול לשלוט בצורה מדויקת בטמפרטורת המעבר של הזכוכית. בנוסף, מכיוון שחיישני האינפרא-אדום אינם נוגעים בזכוכית, אין צורך בזרזים מתכתיים שעלולים להפריע לחימום. זו מדידה נקייה ובזמן אמת.
צמצום כמות החלקים הפגומים
המטרה היא שהחלק הפנימי והחיצוני של הכלי יתקררו באותו קצב. כשיש רזולוציה כזו, ניתן לשלוט בתהליך הקירור בצורה מדויקת. ראינו שזה יוצר שינוי משמעותי בחלקים מורכבים עשויים בורוסיליקט – חלקים שבדרך כלל נזרקים לפח האשפה.
החיסרון (כי תמיד יש אחד…)
החיסרון הוא שחיישנים אלו רגישים מאוד. אי אפשר פשוט להכניס אותם לתנור מלוכלך ולקוות לתוצאות טובות. אם אבק או אדים נאגרים על העדשה, המדידות יהיו לא מדויקות. הרזולוציה של 0.1°C תיעלם. יש צורך בחלון ברור או במערכת לניקוי כדי שהחיישנים יוכלו לעבוד כראוי.
טיפ נוסף: ודאו שהמארז של החיישנים יכול לעמוד בטמפרטורות הגבוהות. אחרת, אתם פשוט קונים חלקים יקרים שנהרסו כתוצאה מהחום.