למה אנו מעריכים את החיממים של האמבטיות על ידי “מבחן האדים”
אם אתם מתכוונים להתקין חיממים באמבטייה או בחצר של מועדון לילה, למעשה אתם שולחים אותם לאזור קרב. יש שם אדים רבים, שינויים דרסטיים בטמפרטורה, ולחות שפוגעת ברכיבים השונים של החיממים מכל הכיוונים.
חור קטן באטימה? זה כל מה שצריך כדי שהחיממים יתקלקלו.
הבעיה עם הלחות:
אדי המים הם ערמומיים – הם לא נשארים רק בחוץ, אלא מצליחים להיכנס לסדקים הזעירים במארז ובחיבורים של החיממים. הצינור הקוורץ מתחמם לטמפרטורות גבוהות מאוד, והלחות הכלואה בתוכו מתרחבת במהירות. זה כמו פיצוץ קטן בתוך החיממים – הלחץ יכול לגרום לשבירת הזכוכית או לפגיעה בחוטים הפנימיים של החיממים.
אנחנו לא רוצים לגלות את זה אחרי שהחיממים כבר מותקנים. לכן אנו משתמשים במבחני עמידות בתנאי לחות גבוהה. אנו שם את החיממים בחדר בעל לחות של 85%, ומעלים את הטמפרטורה. כך אנו יכולים לחקות שנים של שחיקה בתוך מספר שבועות בלבד. בעצם, אנו גורמים לחיממים להתקלקל במעבדה, כדי שהם לא יתקלקלו בבית שלכם.
בדיקת הנקודות החלשות
אנו משקיעים הרבה זמן בבדיקת המקומות בהם החוטים נפגשים עם רכיבי החימום. אם האטימה חלשה, ייווצרו תהליכי חמצון, שייצרו עמידות חשמלית – דבר שגורם לחיבורים להתחמם יותר מדי. בסופו של דבר, החיבורים פשוט יימסו.
על ידי בדיקת החיממים בסביבה לחה, אנו יכולים לראות האם האטימות והציפויים העמידים בפני מים עושים את עבודתם, או שהם רק עיצובי בלבד.
הקושי
יש כמובן חיסרון: כדי שהחיממים יהיו באמת עמידים בפני מים, המארז שלהם צריך להיות גדול יותר. זה גם פוגע בזרימת האוויר סביב החיממים. לכן, חשוב להשאיר מספיק מרווח סביב החיממים בעת ההתקנה. הרכיבים הפנימיים מוגנים מפני האדים, אך המארז החיצוני עדיין צריך להתקרר.
אנו לא מנחשים כמה זמן החיממים יחזיקו מעמד. אנו מעריכים אותם עד שהם נשברים, ואז בוחרים חומרים שיכולים לעמוד בתנאים קשים יותר. זו הדרך היחידה לוודא שהחיממים לא יתקלקלו מיד לאחר השימוש בהם.