למה אנחנו בעצם מנסים להרוס את החיממים שבחדרי האמבטיה לפני שהם יגיעו לידיכם
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם שינויים קיצוניים בטמפרטורה – ברגע אחד קר מאוד, וברגע הבא חם מאוד. כל האדים והחום יוצרים מחזור תמידי של התעבות ואידוי, מה שפוגע בחוסמים ובחומרי הבידוד. אנחנו לא רוצים רק לקוות שהחיממה תחזיק מעמד. אנחנו מעדיפים לבדוק אותה קודם במעבדה שלנו.
בעיית הלחות
העניין הוא שכאשר מונחת נורה אינפרא-אדומה בתקרה, היא נמצאת בתוך אזור של אוויר לח. האדים מצליחים לחדור פנימה. אם החוסמים אינם מושלמים, הלחות נשארת על הקצוות החשמליים. כתוצאה מכך יכולה להתרחש תופעה של זרימת חשמל מעל חומרי הבידוד. זו דרך מהירה לגרום לקצר חשמלי או לכך שהנורה תישרף מוקדם מדי. זו לא חוויה נעימה כשיוצאים מהמקלחת החמה.
איך אנחנו באמת בודקים אותם
אנחנו מעבירים כל סדרה של חיממים דרך מה שאנחנו מכנים “בדיקת עמידות בתנאי לחות”. בעצם, אנחנו שם את החיממים בחדרים עם לחות של 95%, ומגבירים את הטמפרטורה. אנחנו משתמשים בהם במשך מאות שעות. זו דרך קיצונית לחקות שנים של שימוש בעולם האמיתי, אך בזמן קצר יותר. אנחנו מחפשים סימני פגם – חלודה על החיבורים, ציפויים שמתקלפים. אם החוטים נראים פגומים או שהציפויים מתקלפים, המכשיר כושל. זה פשוט כל כך.
הקונספט של החיסרון
יש כמובן חיסרון. כדי שהחיממים יחזיקו מעמד, עלינו להשתמש בחוסמים איכותיים ובציפויים עמידים בפני לחות. זה הופך את המכשיר לגדול יותר. ייתכן שהוא לא יהיה יעיל כמו חיממים תעשייתיים גדולים שנמצאים במחסנים. אבל אנחנו מוכנים להקריב קצת את היעילות תמורת שקט נפשי. זו ההבדל בין חיממה “חזקה” לבין חיממה שאכן עובדת, בלי לגרום לקצר חשמלי בכל פעם שהחדר נהיה לח. אנחנו משתפים את דוחות הבדיקה שלנו, כי בסופו של דבר, חיממה בתקרה היא עניין של בטיחות. אנחנו רוצים להיות בטוחים שחומרי הבידוד עדיין עמידים, גם לאחר חמש שנים של שימוש.