למה רוב גופי החימום בחדרי אמבטיה נהרסים (ואיך אנחנו באמת מתקנים את זה)
בואו נהיה כנים: גופי החימום בחדרי אמבטיה נמצאים בתנאים קשים מאוד. יש שם אדים עבים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, וחום עז – כל אלה פוגעים באותו מקום: נקודת החיבור של החוטים החשמליים.
רוב גופי החימום הזולים לא מסוגלים לעמוד בתנאים האלה. הבידוד שלהם נשבר, לחות חודרת פנימה, ובסוף גוף החימום נהרס.
הבעיה עם החומרים ה“רגילים” לחיבור
הבעיה נמצאת בנקודת החיבור בין החוטים החשמליים לבין רכיב החימום. זו הנקודה החלשה ביותר.
רוב הגופים הזולים משתמשים בחומר סיליקון פשוט. בהתחלה זה נראה בסדר, אך כשגוף החימום מתחיל לעבוד, הוא נהיה חם, מתרחב, מתקרר ומתכווץ. לאחר מספר מאות פעמים, החומר הסיליקוני נהרס.
כשנפתחת סדק קטן, אדים חודרים פנימה. וכשהלחות נמצאת בתוך הגוף, הכל נהרס.
אנחנו עושים זאת בדרך אחרת. במקום להשתמש בחומר סיליקון פשוט, אנחנו משתמשים בחומרי בידוד מתקדמים. אנחנו מתחילים עם חומר סירמיקי בעל עמידות גבוהה, ואחר כך מכסים אותו בשכבה חיצונית הידרופובית. זה יוצר אטימה מכנית שלא נהרסת, לא משנה כמה חם יהיה הגוף.
ההבדל “הבלתי נראה”
אתם עשויים לתהות למה חשוב להשתמש בחומרים באיכות גבוהה. התשובה קשורה לאוויר.
בליניות הייצור הזולות פוספסות שלב שנקרא ניקוי אוויר מהחומרים. בעצם, הן משאירות בועות אוויר קטנות בתוך החומרים. כשגוף החימום מגיע לטמפרטורה גבוהה, הבועות האלה מתרחבות ונקרעות. כך נוצרת דרך ישירה לחומרים להגיע לחלקים החשמליים.
החומרים שלנו ללא חורים. אנחנו משתמשים בחומרי בידוד מסוג פלורופולימר, שיכולים לעמוד בטמפרטורות של 200°C ומעלה, מבלי להישבר. זה אומר שהחוטים לא יישרפו – מה שמהווה הקלה גדולה עבור אלה שחשוב להם הבטיחות.
האיזון הדק
אבל יש כאן בעיה: אי אפשר פשוט לאטום הכל בבלוק פלסטיק עבה.
אם נאטום את החוטים יותר מדי כדי שלא ייכנס מים, נגרום לחום רב להצטבר בתוך הליבה הנחושתית. זו בעיה של איזון בין אטימה לבין אפשרות לאוורור.
אנחנו משקיעים הרבה זמן בשיפור המוליכות התרמית של החומרים שלנו. המטרה היא ליצור אטימה אידאלית, אך עדיין לאפשר לחוטים להישאר בטמפרטורה בטוחה. זו אינה הדרך הקלה ביותר לבנות גוף חימום, אך זו הדרך היחידה לוודא שהוא יחזיק מעמד לאורך זמן.